סיפור שורשים"תשמע אני חושב שיש לך פריחה" אלון אמר לי"מה איפה?" נבהלתי"פריחה פריחה, נראה לי אתה מתחיל לפרוח"ואז הוא נקרע מצחוק, כאילו זאת לא הפעם השבעים שהוא מספר לי את זה. אני ואלון גדלנו ביחד, במרחק ארבעה מטרים אחד מהשני עם הפרצופים אחד לשני.ככה נולדנו וככה נמות.אנחנו עצים אחרי הכל.עצי אלון.אנחנו ממוקמים בשטח פתוח ואנחנו בהחלט העצים היחידים פה ברדיוס לשיחה."בוא נאחל משהו לכבוד הפריחה החדשה, מה אתה אומר?" אלון הציע"לא ,דווקא חשבתי ללכת לשתות בירה עם אורן באיזה פאב פה באזור" צחקתי"אז לך" הוא שיחק אותה כאילו לא הבין ונעלב.אני לא הסכמתי להגיד לו שצחקתי והוא לא הסכים לצחוק.אז שתקנו.שתקנו בקיץ.שתקנו בסתיו.שתקנו בחורף.וחזרנו לאביב."טוב די אלון אני מוכן שנאחל משהו לכבוד הפריחה החדשה" נשברתי."יופי כי יש לי כמה איחולים" הוא אמר בהתלהבות."דבר ראשון אני מאחל שנמשיך להיות החברים הכי טובים לכל החי-"הוא חיכה שאני אשלים אותו למילה חיים."אני לא משלים אותך" אמרתי לו"נו תשלים אותי""לא משלים אותך""תשלים אותי""מה לא ברור? אני לא משלים אותך""רוצה לחכות לפריחה הבאה? כי לי אין בעיה" הוא אמר"לא""יופי אז, לכל החי-""ים" השלמתי אותו."הדבר השני שאני מאחל זה שיפסיקו עם עריפת הראשים ביערות ויתנו לעצים לגדול בשקט""הלוואי" הסכמתי איתו."ועכשיו אתה, תאחל משהו לכבוד הפריחה"וכמו כל שנה, תמיד איחלתי לעצמי את אותו הדבר- לפגוש את שקד.אחת כזאת שתחמם לי את הלב, שבפריחות היא תמיס את ליבי מרוב יופי."הלוואי, זה מגיע לך" אמר לי אלון."אבל הכי חשוב, שתהיה לנו פריחה מוצלחת" איחלתי וסיכמתי.לפתע נחת לי על הענף ציפור דרור.הציפורים היו אלה שמעבירים בינינו הודעות וחדשות, אבל זה לא היה בחינם."רוצה לשמוע קצת חדשות?" דרור שאל אותי"תחסוך את הנאום" אמרתי לו "אני לא ילד, תגיד לי כמה זמן אתה רוצה לחיות עלי ולכמה נפשות" הייתי ישיר.בסוף סגרנו שהוא עלי ועל אלון כל האביב, ושהוא מעביר הודעות בשבילי ובשביל אלון מתי שנרצה.פראייר.הוא סיפר לי שיש עוד יער שלם שנספה, ושבני האדם במלחמות עם עצמם לשלום העצים.הוא עוד הוסיף שהציפורים חוזים קיץ ארוך וקשה.קיץ ארוך וקשה- באזור כמו שלנו שאין שום מקור מים נדרש הרבה הכנה לפני העונה, רק החזקים שורדים."משהו מעניין?" אלון שאל בהסתקרנות מהצד."לא משהו חדש" הסתרתי ממנו את המידע על הקיץ, שלא ילחץ סתם. הימים עברו ואיתם הפריחה המשיכה.דרור המשיך לחיות עלי ועל אלון."אתה פורח מדהים" אלון אמר לי."גם אתה לא פחות" החמאתי חזרה"אתה יודע שאני לא, אתה לא צריך להגיד סתם, שנינו יודעים שאתה החזק מבנינו""אבל אתה יותר חכם" ניסיתי להציל את המצב.לפתע דרור נחת עלי ואמר לי."שקד מוסרת תודה רבה, ושהיא מעריכה את זה מאוד""מה, על מה אתה מדבר?""אוי סליחה, התבלבלתי בינך לבין אלון"הסתכלתי על אלון במבט מבולבל ומחכה להסבר."תשמע היא נמצאת עשר מטר מאחוריך, אין סיכוי שתראה אותה בחיים" הוא אמר לי."כמה זמן אתה יודע על זה ולא מספר לי?""לא הרבה, רק כמה שנים""כמה שנים??" לא האמנתי.לא האמנתי שאלון, החבר היחיד שלי בחיים בגד בי.רציתי לאחל לו שיעשו ממנו מחברת, אבל שתקתי.שתקתי בקיץ.שתקתי בסתיו.שתקתי בחורף.שתקתי באביב.וגם בפריחה של השנה שאחרי שתקתי. לאחר עשרות שנים, לקראת סוף הקיץ אלון סיפר לי שיש לי פטריה מתקדמת וימיו ספורים."ממתי אתה יודע על זה?" הופתעתי."בקיץ שהפסקנו לדבר היה קיץ ארוך וקשה, אני לא הייתי מוכן אליו"ואז נזכרתי שאני הסתרתי ממנו את המידע שהייתי צריך לשתף אותו.הוא גוסס בגללי."אני מצטער" אמרתי"אין על מה" הוא אמר והוסיף "תאמין לי שהמצב שלי עדיף מלב שבור, זה מגיע לי על מה שעשיתי"לא ידעתי מה להגיד."חוץ מזה שהיא הייתה סתם חלשה, היא לא החזיקה קיץ אחד" הוא הוסיףהסתכלנו אחד על השני, ידענו ששנינו טיפשים.שנינו טיפשים כי העברנו שנים של שתיקה בגלל אגו, שנים שיכולנו להעביר בצחוקים ודיבורים.אבל זה כבר קרה, ואת הזמן שנשאר לנו ביחד ננצל רק לטוב."תשמע, אני חושב שיש לך פריחה" התבדחתי.ושנינו צחקנו.את ימיו האחרונים העברנו בסיפורים על העבר והרבה צחוקים.הוא מת מאושר, וזה מה שחשוב. לאחר כמה שנים של בדידות מוחלטת, הגיעו כמה בני אדם שכל היום הסתובבו סביבי.הייתי בטוח שהימים שלי ספורים ושבקרוב הם יורידו אותי.אך טעיתי.הם בנו קניון מסביבי, כאשר אני נשארתי נטוע במרכזו.עץ בן אלף מאה חמישים באמצע הקניון.אני לא צריך לדאוג יותר, כי הם דואגים לי.דואגים למיםדואגים לצלודואגים גם לשמש. הלוואי שאלון היה פה איתי.אנשים חיבקו אותי ואנשים הצטלמו איתי.אבל אני עדיין לבד."אלון?" קול של בחורה אמר את שמי, קול עדין ונעים.חשבתי שאני מדמיין."אלון, אתה עץ חי נכון?" זה אמיתי."תני לי לנחש, שקד. נכון?""איך ידעת?" היא שאלהפרחתי, פרחתי מאושר.פרחתי בקיץפרחתי בסתיופרחתי בחורףפרחתי באביב.
"תשמע אני חושב שיש לך פריחה" אלון אמר לי"מה איפה?" נבהלתי"פריחה פריחה, נראה לי אתה מתחיל לפרוח"ואז הוא נקרע מצחוק, כאילו זאת לא הפעם השבעים שהוא מספר לי את זה. אני ואלון גדלנו ביחד, במרחק ארבעה מטרים אחד מהשני עם הפרצופים אחד לשני.ככה נולדנו וככה נמות.אנחנו עצים אחרי הכל.עצי אלון.אנחנו ממוקמים בשטח פתוח ואנחנו בהחלט העצים היחידים פה ברדיוס לשיחה."בוא נאחל משהו לכבוד הפריחה החדשה, מה אתה אומר?" אלון הציע"לא ,דווקא חשבתי ללכת לשתות בירה עם אורן באיזה פאב פה באזור" צחקתי"אז לך" הוא שיחק אותה כאילו לא הבין ונעלב.אני לא הסכמתי להגיד לו שצחקתי והוא לא הסכים לצחוק.אז שתקנו.שתקנו בקיץ.שתקנו בסתיו.שתקנו בחורף.וחזרנו לאביב."טוב די אלון אני מוכן שנאחל משהו לכבוד הפריחה החדשה" נשברתי."יופי כי יש לי כמה איחולים" הוא אמר בהתלהבות."דבר ראשון אני מאחל שנמשיך להיות החברים הכי טובים לכל החי-"הוא חיכה שאני אשלים אותו למילה חיים."אני לא משלים אותך" אמרתי לו"נו תשלים אותי""לא משלים אותך""תשלים אותי""מה לא ברור? אני לא משלים אותך""רוצה לחכות לפריחה הבאה? כי לי אין בעיה" הוא אמר"לא""יופי אז, לכל החי-""ים" השלמתי אותו."הדבר השני שאני מאחל זה שיפסיקו עם עריפת הראשים ביערות ויתנו לעצים לגדול בשקט""הלוואי" הסכמתי איתו."ועכשיו אתה, תאחל משהו לכבוד הפריחה"וכמו כל שנה, תמיד איחלתי לעצמי את אותו הדבר- לפגוש את שקד.אחת כזאת שתחמם לי את הלב, שבפריחות היא תמיס את ליבי מרוב יופי."הלוואי, זה מגיע לך" אמר לי אלון."אבל הכי חשוב, שתהיה לנו פריחה מוצלחת" איחלתי וסיכמתי.לפתע נחת לי על הענף ציפור דרור.הציפורים היו אלה שמעבירים בינינו הודעות וחדשות, אבל זה לא היה בחינם."רוצה לשמוע קצת חדשות?" דרור שאל אותי"תחסוך את הנאום" אמרתי לו "אני לא ילד, תגיד לי כמה זמן אתה רוצה לחיות עלי ולכמה נפשות" הייתי ישיר.בסוף סגרנו שהוא עלי ועל אלון כל האביב, ושהוא מעביר הודעות בשבילי ובשביל אלון מתי שנרצה.פראייר.הוא סיפר לי שיש עוד יער שלם שנספה, ושבני האדם במלחמות עם עצמם לשלום העצים.הוא עוד הוסיף שהציפורים חוזים קיץ ארוך וקשה.קיץ ארוך וקשה- באזור כמו שלנו שאין שום מקור מים נדרש הרבה הכנה לפני העונה, רק החזקים שורדים."משהו מעניין?" אלון שאל בהסתקרנות מהצד."לא משהו חדש" הסתרתי ממנו את המידע על הקיץ, שלא ילחץ סתם. הימים עברו ואיתם הפריחה המשיכה.דרור המשיך לחיות עלי ועל אלון."אתה פורח מדהים" אלון אמר לי."גם אתה לא פחות" החמאתי חזרה"אתה יודע שאני לא, אתה לא צריך להגיד סתם, שנינו יודעים שאתה החזק מבנינו""אבל אתה יותר חכם" ניסיתי להציל את המצב.לפתע דרור נחת עלי ואמר לי."שקד מוסרת תודה רבה, ושהיא מעריכה את זה מאוד""מה, על מה אתה מדבר?""אוי סליחה, התבלבלתי בינך לבין אלון"הסתכלתי על אלון במבט מבולבל ומחכה להסבר."תשמע היא נמצאת עשר מטר מאחוריך, אין סיכוי שתראה אותה בחיים" הוא אמר לי."כמה זמן אתה יודע על זה ולא מספר לי?""לא הרבה, רק כמה שנים""כמה שנים??" לא האמנתי.לא האמנתי שאלון, החבר היחיד שלי בחיים בגד בי.רציתי לאחל לו שיעשו ממנו מחברת, אבל שתקתי.שתקתי בקיץ.שתקתי בסתיו.שתקתי בחורף.שתקתי באביב.וגם בפריחה של השנה שאחרי שתקתי. לאחר עשרות שנים, לקראת סוף הקיץ אלון סיפר לי שיש לי פטריה מתקדמת וימיו ספורים."ממתי אתה יודע על זה?" הופתעתי."בקיץ שהפסקנו לדבר היה קיץ ארוך וקשה, אני לא הייתי מוכן אליו"ואז נזכרתי שאני הסתרתי ממנו את המידע שהייתי צריך לשתף אותו.הוא גוסס בגללי."אני מצטער" אמרתי"אין על מה" הוא אמר והוסיף "תאמין לי שהמצב שלי עדיף מלב שבור, זה מגיע לי על מה שעשיתי"לא ידעתי מה להגיד."חוץ מזה שהיא הייתה סתם חלשה, היא לא החזיקה קיץ אחד" הוא הוסיףהסתכלנו אחד על השני, ידענו ששנינו טיפשים.שנינו טיפשים כי העברנו שנים של שתיקה בגלל אגו, שנים שיכולנו להעביר בצחוקים ודיבורים.אבל זה כבר קרה, ואת הזמן שנשאר לנו ביחד ננצל רק לטוב."תשמע, אני חושב שיש לך פריחה" התבדחתי.ושנינו צחקנו.את ימיו האחרונים העברנו בסיפורים על העבר והרבה צחוקים.הוא מת מאושר, וזה מה שחשוב. לאחר כמה שנים של בדידות מוחלטת, הגיעו כמה בני אדם שכל היום הסתובבו סביבי.הייתי בטוח שהימים שלי ספורים ושבקרוב הם יורידו אותי.אך טעיתי.הם בנו קניון מסביבי, כאשר אני נשארתי נטוע במרכזו.עץ בן אלף מאה חמישים באמצע הקניון.אני לא צריך לדאוג יותר, כי הם דואגים לי.דואגים למיםדואגים לצלודואגים גם לשמש. הלוואי שאלון היה פה איתי.אנשים חיבקו אותי ואנשים הצטלמו איתי.אבל אני עדיין לבד."אלון?" קול של בחורה אמר את שמי, קול עדין ונעים.חשבתי שאני מדמיין."אלון, אתה עץ חי נכון?" זה אמיתי."תני לי לנחש, שקד. נכון?""איך ידעת?" היא שאלהפרחתי, פרחתי מאושר.פרחתי בקיץפרחתי בסתיופרחתי בחורףפרחתי באביב.
מעולה!!