מנופים

פעם הייתה בחורה שפחדה ממנופים.

היא לא הייתה תינוקת וגם לא ילדת פרחים.

הבחורה הייתה בחורה.

היא לא פחדה שהמנוף יבוא לאכול אותה.

היא פחדה שמישהו יפיל משהו מהמנוף הגבוהה וירסק את ראשה.

ומה לעשות, ממנופים אי אפשר תמיד להתחמק, הם מסביבנו בכל יום ובכל עת.

אז מה שעשתה הבחורה, במעבר ליד מנוף תמיד הסתכלה לתקרה.

כמובן שלא מדובר בתקרה אלה מדובר על שמיים, וכשמדובר במנופים היא לא חשבה פעמיים.

כל יום בדרכה לעבודה הסתכלה הבחורה למעלה כהרגלה.

יום אחד בחור שלא היה תינוק וגם לא ילד קטן, ניסה לקרוא לה.

"גברתי, גברתי" הוא צעק.

אך היא בחרה להתעלם ונפלה לבור, עכשיו כשהיא למטה היא רואה שחור.

רק אם הייתה שמה את הפחד שלה בצד, היא הייתה זוכה לראות איזה בחור נחמד.

שגם היה דוגמן.

וגם פחדן.

הבחור פחד מדחייה.

אז הבחור לא יותר מדי ניסה.

הוא צעק לבחורה "גברתי, גברתי", ובגלל שהיא התעלמה הוא הלך לצד שני.

רק אם הוא היה שם את הפחד שלו בצד, אז הבחור והבחורה היו הולכים עכשיו יד ביד.