ישבתי בסלון מול ההורים, הם צעקו עלי ביחד "למה אתם לא מתחתנים!" אמרתי להם שזו החלטה שלי והיה נחמד אם הם לא יתערבו לי בעניינים. ההורים נפגעו והלכו בלי בושה, הם פתחו את הדלת ואמרו "תודה ולא בבקשה", עכשיו בינינו זה לא הזיז לי. מה שכן שינה זה החתול הסיאמי שלי שיצא מהדירה, וויליאם שמו. עכשיו חתול סיאמי זה לא חתול רחוב, זה חתול שיגנבו לך בשביל לסגור איזה חוב.
אז רצתי החוצה בלי לבטים. ובזמן הזה וויליאם כבר התרחק והגזים. מהצד השני רץ אליו כלב קטן עד בינוני, משהו מעורב כזה, גזעי עם גזעי. ובלי להתלבט, הכלב החליט שהוא שולט.
באופן אלים הוא הוציא שיניים ונתן לו ביס לתוך העין. הסיאמי ברח לצד השני של המדרכה ובדיוק מכונית עליו עלתה. אני מההלם קפאתי במקום. אני חושב שזה ההורים שלי על וויליאם הקטנטון. רציתי לרוץ להרים את הגופה, אבל פתאום עצרה אותי איזו אישה.
זאת הבעלים של הכלב הבן של זונה.
היא תפסה לי את היד מאחורה. "אני כל כך מצטערת, אין לי כלב אחר, אני לא רוצה שתדווח עליו ואז הוא ימות. זאת הייתה באמת באמת טעות."
הרמתי את המבט משלולית הדם שנמצאת על הכביש, ומולי עמדה בחורה צעירה, עם עיניים גדולות וחומות כמו גוש קקי. היא בכתה כאילו החתול היה שלה. ידה העדינה תפסה את ידי והרגשתי איך המגע הנשי מקפיא אותי. "אתה סולח לי?" היא אמרה לי תוך כדי בכי, כאילו היא ילדה בגן.
הפניתי שוב מבט אל הכביש, שם לא נשאר שום צלם חתולי. וויליאם נרצח בדם קר על ידי כלב נוראי והבעלים שלו, הבחורה שמחזיקה לי עכשיו את היד, נתנה לו להרוג אותו.
בלי לחשוב פעמיים נתתי לה ביס בעין. מלא דם נזל על פניה, ריח של ברזל עמוק מילא את אפי. הצרחה שלה הייתה חזקה במיוחד, כמעט כמו של וויליאם.
הכלב שלה לא עזר לה. ציפיתם שהוא יהיה נאמן? אז טעיתם. הוא העדיף לשחק עם כלבים אחרים במרחק מאה מטר מאיתנו.
היא המשיכה לצרוח עד שהיא התעלפה ונפלה על האספלט. גררתי אותה לאיפה שהשלולית של הסיאמי. "את סולחת לי? את סולחת לי עכשיו?!" צעקתי עליה וחזרתי למדרכה.
ההורים שלי שוב עברו ודרסו אותה.
עכשיו הבחורה והסיאמי מעורבים, וזה קצת מעציב אותי כי וויליאם שלי כבר לא יהיה גזעי.
Opmerkingen