חוק הגיעגוע השקט

רק בגלל שזה היה בירושלים, מקום שאין בו בדרך כלל ברווזים, כשראיתי ברווז בברכה של הכנסת, חשבתי לעצמי שזה לא יכול להיות מקרי וזו בשורה. אלמלא גרש אותי השוטר שעבר שם, הייתי כבר מצליח לראיין אותו. אחרי שהשוטר הרחיק אותי, הצטרפו אל הברווז עוד עשרות ברווזים, שהגיעו גם הם להפגנה בבריכת הכנסת.

עשור עבר מאז שנכנס חוק העזר בירושלים, "חוק הגיעגוע השקט"- לאחר תלונות מרובות של תושבים על רעש הברווזים, עבר חוק עזר תקדימי בירושלים, אשר אוסר על ברווזים לעשות רעש אחרי שעות הערב המאוחרות. מכיוון שזכות חופש הביטוי לא חלה על בעלי חיים אלו, רק עלינו בני האדם, הברווזים נשארו חסרי קול. אומנם זה נכון שגיעגוע של ברווז מגיע לכמעט 120 דציבלים, והגבלת הרעש העירונית בלילות היא 65 דציבלים. אבל נשאלת שאלה שכולנו חייבים לשאול – האם דין ברווז כדין אדם?

עמדתי מאחורי המחסום המשטרתי עם כל הכתבים. חיפשתי את הרגע הנכון לתפוס ברווז לראיון. אך זעמם מנע מלהגיע אליהם. רעש הגיעגוע נשמע בכל חדר בבניין הכנסת. קול הדמוקרטיה הרעיד את יסודותיו. כשצליל הגיעגוע כמעט ופוצץ את החלונות, יצא מלשכתו ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. הם השתתקו ברגע והסתכלו עליו בציפייה. הוא הסתכל עליהם עם חיוך קטן בפיו. בלי לומר מילה הוא הוציא את ידיו משני כיסיו, וזרק קרעי לחם לכל הכיוונים. הברווזים התפזרו ביחד עם הקרעים ללא הישג משמעותי.

השוטרים התקפלו, הכתבים הלכו,

ורק הבריכה נשארה לבדה, עירומה מברווזים.

עירומה מגיעגוע.