יוצא מהמקלחת, כל השירותים אדים.
מתנגב זריז.
שפריץ אחד על המפרק, שניים על הצוואר.
לובש את תחתוני המזל שלי שקיבלתי מהחברה הראשונה שלי בגיל שש עשרה.
ג'ינס כהה, וחולצה מכופתרת סגולה שעד היום אני לא יודע של מי היא, אבל אני אוהב אותה.
מסתכל במראה, מנגב את האדים, מסתכל שוב. הזקן בסדר, מסרק את השיער הצידה כמו שאני אוהב.
עוד שפריץ על החולצה.
אני חושב שאני מוכן.
היום יום שישי ובמקום ללכת לארוחה עם המשפחה, ליאת, חברה מהעבודה, החליטה לסדר לי בליינדייט. "היא תתאים לך בול" היא אומרת.
למה היא בחרה דווקא אותי? אני נראה כזה נואש? או שאולי זה בגלל שאני חתיך?
הטלפון מצלצל. זה אחי הגדול. אני עונה. "מה קורה אחי הקטן? "הוא שואל בהתלהבות כאילו הוא באמת התכוון לזה.
עוד לא הספקתי לענות והוא כבר המשיך "תגיד במקרה החולצה המכופתרת הסגולה שלי אצלך?" עכשיו אני יודע של מי זה.
"לא, מצטער". אני מסתכל על עצמי במראה וקורץ, בשביל זה יש אחים.
אני ממשיך בסגירות האחרונות. קבענו בשמונה בערב להיפגש במסעדת ספגטים, נראה יוקרתי אבל זול, כמו שיהודי טוב אוהב.
אני מקבל הודעה. זאת היא. אף פעם לא דיברנו בטלפון, רק בהודעות, מה שהופך את הדייט ליותר מרגש, או מלחיץ.
"אתה מוכן? כי אני כבר מחכה לך" היא שלחה לי.
לקחתי את הארנק, פלאפון והמפתחות.
"אני בדרך אלייך".
אחרי נסיעה חלקה אני מחנה את הרכב במתחם של המסעדות. אשקר אם אגיד שאני לא מתרגש.
מעיף מבט חטוף במראה לראות שהשיער מסורק כמו שאני אוהב ואני יוצא אליה.
המארחת הצעירה עוצרת אותי בכניסה למסעדה "היי, הזמנת מקום?" "מחכים לי בפנים תודה רבה" עניתי בנימוס.
זהו, עברתי את העיכוב האחרון, עכשיו רק צריך למצוא את השולחן הבודד. הלב שלי דופק במהירות, רק שזה לא יגרום לי להזיע.
אני עובר במסעדה ובוחן כל שולחן בקפידות, אסור לי לפספס, הכל נראה יוקרתי ויש הרבה אנשים. הדופק עולה ואני כבר מזיע. מה אני אעשה עכשיו?
היא תחשוב שאני לא בכושר, למרות שאני כן, ואז היא גם תחשוב שאני מעשן, אפילו שהפסקתי לפני שמונה שנים, ומה עם כל הבושם? הריח בטח כבר התנדף.
ושכחתי לשים דיאודורנט אז בטוח אני כבר מסריח ובטח אני לא אזכור כי התבלבלתי ואני חושב שאני...
יוצאת מהאמבטיה, כל השירותים אדים.
שמה מגבת על הגוף ועוד מגבת על השיער.
"נו את מסיימת שם?" צועקת גילי, השותפה שלי לדירה. "עוד שנייה" אני עונה, אפילו שאני יודעת שזה ייקח הרבה יותר.
אני מורידה את המגבת מהגוף ומעיפה מבט על עצמי מכל זווית אפשרית. אין ספק שהעבודה בחדר כושר משתלמת.
"אז תגידי, מאיפה הכרת את הבחור?" נצמדה גילי לדלת של המקלחת. "ליאת סידרה לי, היא אמרה לי שהוא בחור מקסים, והוא גם שנה שנייה בפסיכולוגיה, נשמע מוצלח".
לא באמת שזה מה שמשנה לי, אבל עדיין, זה משקף.
אני יוצאת מהאמבטיה, עושה החלפות במקום עם גילי ומשם לחדר הלבשה.
כחול, סגול, אדום, לבן. מה מתאים לבליינדייט? שמלה או חולצה בתוך הג'ינס?
"שכחתי לספר לך" צועקת גילי הפעם מהאמבטיה. "רועי התקשר".
אני בהלם.
חצי שנה לא דיברנו, מאז הפרידה, דווקא היום, מה הוא רוצה?
"הוא אמר שתחזרי אליו".
אחרי מחשבות עם עצמי, והבנה שעד שלא אדבר איתו אני לא אצליח לבחור בגדים, הרמתי אליו צלצול.
"יפה שלי! מה שלומך?" שאל כאילו אנחנו עדיין חברים. תפסתי את הראש ולקחתי אוויר "מה אתה רוצה?" שאלתי בייאוש.
"אני עדיין מצטער מתוקה, אבל אני חושב שהגיע הזמן לסלוח". ואז עלה לי רעיון.
על בגידה לא סולחים, אבל טעם טוב תמיד היה לו.
"תגיד רועי, מה אתה הכי אוהב שאני לובשת?" שאלתי בטון סקסי. "איזה שאלה, את השמלת מיני הכחולה שלך, איזה תחת זה עושה לך".
"תודה" אני אומרת לו ומנתקת. לובשת את השמלה, מסתכלת במראה וקורצת לעצמי, היום אני בשיא.
אם ניקח בחשבון שהמסעדה ליד הדירה שלי, אני אשלח לו כבר עכשיו הודעה שאני שם.
"אתה מוכן? כי אני כבר מחכה לך"
אני נכנסת למסעדה, ריח של ספגטי מציף לי את חוש הריח, איך אני אוהבת אוכל איטלקי.
המארחת הושיבה אותי על הבר כי זה המקום היחיד שהיה פנוי. הוא לא הזמין מקום מראש וזה לא לטובתו.
אני מסתכלת על ההודעה שהוא שלח "אני בדרך אלייך". מוזר שהוא אף פעם לא התקשר, אולי יש לו מה להסתיר?
אני מסתכלת מסביב ורואה כל הזמן גברים נכנסים, הלוואי והייתי יכולה לבחור אחד מהם.
ואז אני רואה אותו, גבוהה חתיך עם חולצה סגולה שיושבת עליו בדיוק. הצלחה.
הוא נראה טיפה חיוור. אני קמה לכיוונו להגיד שזאת אני, ואז הוא...מתעלף?
אני פותח את העיניים ואני לא מבין מה קורה סביבי.
הדבר הראשון שנגלה לעיני זה עיניה הכחולות והצלולות.
"אתה בסדר?" היא שואלת. ואני מוקסם, איזה קול חמוד ועדין יש לה.
אחרי 5 שניות ששאלתי לשלומו הוא מעלה חיוך ענק ואומר כאשר הוא עדיין שוכב על הרצפה -
"רועי, נעים להכיר"
הוא קרע אותי מצחוק.
הוא מקסים.
"טלי, נעים מאוד".
היא ענתה בחיוך כובש.
Komentáře